רבי יהודה
אריה ליב מגור
בנו
של רבי אברהם מרדכי אלתר שהיה בנו יחידו של
בעל "חידושי הרי"ם". נולד בווארשה ער"ח אייר
תר"ז. בעודנו ילד נתייתם מאביו ונתחנך על ברכי
סבו הגדול. עוד בימי ילדותו הצטיין בהתמדה
מופלאה ושמונה עשרה שעות ביום היה שוקד על
למודיו. סבו היה מתפאר בנכד המחונן ובפני
באי ביתו היה מציגו ואומר "בואו וראו כיצד
נכדי לומד תורה לשמה".
אחר
פטירת הרי"ם רצו חסידיו להמליך עליהם את הנכד
בן הי"ט אבל הוא סירב ובעצמו היה נוסע לרבי חנוך
הניך לאלכסנדר אחר הסתלקותו של האדמו"ר מאלכסנדר
תקף עליו רצון החסידים ורבי אריה לייב בן הכ"ג
קיבל על עצמו את ההנהגה. בימיו הגיעה חצר גור
לשיא בדרכי נועם בפקחות ובתבונה. ידע לקרב
אלפים ורבבות ולהורותם את דרך החסידות.
חידושיו
וחיבורו על התורה שנדפסו ע"י בניו וחתניו נקראו
בשם "שפת אמת" על שם המשפט האחרון שיצא מתחת
עטו הפורה ימים מועטים לפני פטירתו "שפת אמת
תכון לעד".
נפטר
ביום ה' שבט תרמ"ה ואת מקומו מילא בנו בכורו
האדמו"ר רבי אברהם מרדכי שליט"א מגור היושב
עתה בירושלים.
אין
לך אבר שאין בו תורה
מאד צריכים
לשמוח בשמחת תורה ולכבדה, הרי אמרו הלומד מחברו
אות אחת צריך לנהוג בו כבוד, ומה נעשה לתורה
עצמהאשר מלמדת אותנו תמיד איך לעבוד את ה'?
ומה הכבוד לתורה? להגות בה יומם ולילה. כי באמת
התורה אין לה שיעור ויש לכל פרשה ולכל פסוק
ולכל תיבה ולכ אות כמה עולמות עליונים מיוחדים אבל
הקב"ה הניח לנו פיאה ועוללות כמ"ש לעני ולגר
תעזוב, וכל מה שאנו יכולים להשיג הכל נובלות
התורה שלמעלה. וכפי מה שהאדם יודע זאת ומחזר
על העוללות כעני ואביון אז התורה מרוממת אותו,
וכן כתוב באבותינו שעמדו על הר סיני יתיצבו
בתחתית ההר שהבינו שהם רחוקים מן אמיתיות התורה
רק אחזו בתחתיות ההר, ולכן נתרוממו ונתעלו
עד לשמים. גם צריך איש ישראלי לחפש למצוא הארת
התורה בכל מקום, שאין לך דבר שאין בו תורה. ואיתא
'רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה וכו
'למען צדקו יגדיל תורה, כי באמת התורה היא
שמו של הקב"ה והוא אחד ולזכות אותנו הרבה את
התורה בצירופים שונים משמו הקדוש עד שנתגלה
לנו התורה בצירופים הערוכים לפנינו. וכל אלה
הצירופים אחוזים ומדובקים בשמו הגדול והקדוש
וע"ז את ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת, היא
התורה שהיא שמו של הקב"ה, ונתן לנו דביקות בזאת
התורה כי קריאה לשון תיבה ודביקות שפת אמת לסוכות
שורש
החיים
החיים
שמבקשים בר"ה, כי בר"ה נברא האדם והוא עיקר החיים
וכל החיים בעולם באמצעות האדם, כי הבריאה
של מעשה בראשית היא צמצום אלקים בהתלבשות הטבע
כמ"ש בספרים, שזה ענין הבריאה יש מאין. מה שהיה
מקודם הבריאה מלא כבודו ולא היתה מציאות שום
דבר יש רק ע"י צמצום אורו ית' ונעשה יש וכל מה
שנתפשטו הברואים ה"ז בחי' מיתה דכל ירידה והשפלה
נקראת מיתה. אח"כ ברא האדם ויפח באפיו נשמת
חיים ויהי האדם לנפש חיה פי' שהיא הכלי שיחזור
ויתמשך החיים מחי החיים אל כל מעשה בראשית.
לכן האדם קרא שמות לכל שהוא המעלה ומקשר כל
הבריאה אל חי החיים, ולכן הצדיק נק' חי והרשעים
בחייהם קרואים מתים, כי כל מה שמתדבק בגשמיות
הוא בחי' מיתה, והצדיק הוא חי. ואלה החיים שיורדים
בר"ה שיש התחדשות משורש החיים ולכן נקרא ראש
השנה כי עיקר החיים בראש וכמו בבחי' נפש הראש
נותן חיים לכל הקומה ויש איברים שהנשמה תלויה
בהם כמו כן יש זמנים שבתות ויו"ט בשנה שחיות
הנשמה תלויה בהם ומתגלה בהם. אך בר"ה בחי' הראש
ששם עיקר הנשמה ולכן הדין בר"ה לפי שיקול רוב
הזכויות או רוב עוונות כי עבירה מכבה מצוה
שמכבה ומפסקת המשכת החיות כנ"ל. אבל אינה
מכבה תורה כי תורה היא עיקר שורש החיים
שנק' עץ החיים שם ראש
השנה
בענין
ההכנעה
גוף
העבודה מהש"י והעיקר הצריך לאדם הוא להודות
ולהכניע ולהראות שהכל ממנו ית' לבטל עצמו
כעפר וז"ש אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה
לעצמך כי לכך נוצרת. ויש לדקדק כיון שקיים
מה שנוצר עליו יש לו מעט להחזיק טובה לעצמו
ולומר עשיתי אשר נוצרתי עליו, אמנם נוכל
לפרש כי לכך נוצרת שלא תחזיק טובה לעצמך,
כלומר אין רצון הקב"ה גוף הלימוד כי יצירת האדם
רק ע"ז שלא יחזיק טובה לעצמו וז"ש ג"כ מאד מאד
הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה ומדקדקין כי
לשון תקוה הוא מה שמצפים ע"ז וכל התקוה להיות
עפר שנזכה לבסוף להכניע עצמו ואין קשיא
מה ששואלים והוא התקוה על העולם כי הפי' הוא
שאין המכיוון חיי עוה"ז ואף שעובד ד' כל
ימיו אין המכיון רק לבטל עצמותו ואיך יתגאה
בזה? וא"כ איבד כל תקותו ואומר לשון 'אנוש' תקותו
ותיקונו שמצפה האדם שיהיה בטל כעפר וא"כ איך
יתגאה בגופו? כן ל"ק מ"ש כי צדיקים אינם רמה
כי זה מצד שגם בחייהם ניטל מהם שם אנוש ואולי
אין להם במה להתגאות כי כל תורתם הקדוש הגוף
שיש לקרות בחי 'אנוש כבר הוא עפר אצלם, ויצא
משם אנוש. ומי שרוצה להתגאות הוא וודאי בחי' אנוש.
ואולי נאמר שהתקוה האנושית שבו דוקא להיות
רמה ותולעה ובמה יתגאה? וכל הדברים האלה
כמעט מפורשים בכל ספרי רבותינו הקדושים ז"ל
וגם מ"ש בס' כש"ט וידידינו האברך החסיד ר'
בן ציון הראה לי זה שמה שכ' הלואי אותי עזבו ותורתי
שמרו שיעזבו לחקור גדולת הבורא ית"ש ע"י
התורה שישיגו שא"א להשיג לבד ההכנעה, כ"ז יש
להסתכל מכח מאין באת ולאן אתה הולך, ועתה הסתכלות
הג' לפני מי אתה עתיד ליתן דו"ח לפני םלך
מה"מ הקב"ה שלא יעבוד לפי ב' הדברים הנ"ל
שאין לו לעשות מאומה וימשוך ביטול ורק לשמור
בהכנעה כי מ"ם העבודה הוא עיקר שבזה יבוא
לפני בוראו רק שא"א שיגיעו הדברים להקב"ה
בלי הביטול כנ"ל. וממש כמו שמלך שולח א' שיביא
לו דבר פלוני שיהיה טוב כראוי שבוודאי יש
ג' דברים שישמע הקבלה שישמע השליחות ויקבלנו
והב' מעשה השליחות שיחפש דבר הטוב והג' בואו
עם הדבר לפני המלך, שכל א' מהם היא עיקר ובלי
בואו בחזרה לא הועיל כלום בעבודתו וע"ז
נאמר ולאן אתה הולך שבואו לפני המלך אינו רק
בביטול והכנעה כנ"ל והיא העיקר ומ"מ העבודה
העקרית מצד דו"ח שהמלך יראה אם הביא כרצונו.
ולזאת צריך להסתכל בכל מעשיו בכל רגע אם ייטבו
בעיני המלך, ג' הענינים הם עיקר עבודת האדם
והיראה קודמת לכל, וע"ז נאמר אם אין יראה
אין חכמה כי יראה ראשונה קודמת לכל וגוף
העבודה מצד דו"ח להיות מעשים טובים ועבודה
שלמה והג' היראה שאח"כ וע"ז נאמר אם אין חכמה
אין יראה שלאחר השגה וידיעה נולדה יראה
זו השלמה שמשיג מה שא"א להשיג חידושי רי"מ וגור אריה אבות
גאולה
ופרנסה
במדרש
הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה צריכים לידע
ולהבין כמו שנראה נפלאות הש"י כשמשנה הטבע
עפ"י נס שהוא פלאים לעיני ב"ו בעלמא דשיקרא
אבל באמת הנהגת הטבע הוא פלא יותר מה שצימצם
הקב"ה כח השפע שלו שהוא רוחני ומתלבש ומצטמצם
בגשמיות הוא פלא והפלא ביותר, כך גם פרנסה פלאים.
ובאמת קודם החטא היו מקבלים השפע וכל ההנהגה
ברוחניות אך אחר החטא שנתערב טוב ברע צריך
להיות הקבלה ע"י צימצום וגשמיות, והוא עיקר
העצבון מאחר שבא ע"י הסתר בתוך הטבע. לכן פרנסה
יותר עצבון מלידה כי בלידה הנשמה הנולדת היא
דבוק ברוחניות רק שמשתתף בו חלק אב ואם בגשמיות
ובפרנסה מתלבש יותר בטבע ועבודה בשדה, לכן
כתיב בי' בעצבון, ובאמת זה עצמו ענין סמיכת
גאולה לתפלה, זה ההיקש גאולה לפרנסה כי פרנסה
אינה דוקא מזונות רק כל הצטרכות והבקשות שבי"ב
ברכות אמצעיות שבתפלה הם פרנסה וצריכין
לסמוך תפלה לגאולה לברר, כי כל אותן ההנהגות
נמשכות מלמעלה מן הטבע ושם הם רוחניות.
ובאמת כל אלא ההסתרות נעשו ע"י החטא, לכן
כשיש גאולה וכשנתברר הטוב מן הרע זוכים לקבל
ההנהגה העליונה. וכן בש"ק שנק' טוב ואין בו תערובת
רע והיא בחי' יוסף הצדיק מקבלים השפע ברוחניות.
וזה היה עיקר הברכה שכ' ויברך את יוסף שתהיה
התקשרות כל הפרנסה בשורש העליון בסמיכות
גאולה לפרנסה. דאיתא חיי בני מזוני במזלא תליא
מילתא, ומזלא אינו הטבע רק שורש העליון כן צריכים
לסמוך ולבטל ולחבר כל ימי המעשה אל השבת והיא
סמיכות גאולה לתפלה ג"כ. לכן בשבת שמחה ועונג
שאין בו עצבון. וחז"ל רמזו מרבה נכסים מרבה
דאגה שזה עיקר העצבון מה שעוסקים ביותר בפעולות
גשמיות וכל עבודה בשדה שפרנסה הבאה בדרכים
אלו מבימין העצבון, ועיקר השמחה כשמקבלים
השפע בלי צמצומים ולבושים גשמיים שפת אמת ויחי
סדר
הדורות
ברש"י
נח היה צריך סעד כו' בודאי נח שהעיד עליו הכתוב
איש צדיק לא עלה על דעת חכמים לפחות בכבודו
אך כי כך סדר הדורות, כי מקודם היה צריך
להיות צדיק שצריך סעד ואח"כ היה צדיק כאברהם
שלא היה צריך סעד, כי לא היה בכח הבריאה לקבל
מיד הנהגת אברהם אע"ה עד שהקדים לה צדיק
כמו נח. והנה כל זה הסדר שנכתב בתורה בודאי
נוהג גם בכל נפש ישראל כי הכלל עולם שנה נפש מתנהגים באופן אחד ויש תחילה תוהו כמו
הנער כשנולד. אכן הקב"ה מגין ושומר נקודה אחת
בנפש אדם כענין שניצל נח מכל בני דורו ומזאת
הנקודה נעשות אח"כ תולדות בהתפשטות כחה בנפש
האדם להוציא המדות כדמיון האבות ואח"כ זוכים
לתורה כמ"ש דרך ארץ קדמה לתורה וד"א הם המדות
ודו"ק והבן שם נח
מעשה
האבות
מעשה
האבות המה למעלה מהשגת האדם כי הגופים שלהם
האירו יותר מכל הנשמות שלנו כדאיתא האבות הן
הן המרכבה ורק ממעשה עבדים שלהם יכולין לקבל
הארה ולימוד כאשר רואים במעשה העבד התפלות
וההשתחויות שעשה בזה השליחות ובאברהם בעצמולא
מצינו זה כי אין בדעתנו כח להשיג במעשה
האבות בעצמם שם חיי שרה
יוסף
הצדיק
ויבא
יוסף כו' דבתם רעה כו' בודאי לא היה יוסף הצדיק
מבעלי לה"ר אך כי הצדיק באמת אינו יכול לסבול
שמץ דבר לכן הבינו השבטים דכך האמת כי לא
היה באפשרי להתקיים אם היה יוסף אצל אביו היו
הם נדחים ח"ו כי יוסף הצדיק היה נבדל מכל העוה"ז
כענין שכתוב נזיר אחיו וגם נקרא בן זקונים
פי' שנולד בקדושה שלא ידע משמץ רע בעולם לכן
לא היה יכול לסבול מעשה אחיו אף כי היו צדיקים
ג"כ והיה מוכרח שיהיה במצרים ואח"כ ידע והבין
שגם אחיו הם צדיקים שם
וישב
סיוע
לבנין בית המקדש
כל
דור שאינו נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו. קשה
להבין שהיו הרבה דורות צדיקי עליון שנאמר
שהיה ראוי להיות נחרב בימיהם ?ונראה לפרש כי
כל ימי הדורות מצטרפות ומתכנסות כל ההארות של
עבודת בנ"י להיות ראויין לגאולה, כי היעלה על
הדעת שדור הגאולה יהיה כ"כ ראוי בזכותו
בלבד לגאולה? רק שזכות כל דור ודור עוזר ומביא
מעט בנין בהמ"ק. והבנין נמשך כל ימי הגלות כמאמר
בונה ירושלם וז"ש שכל דור שאינו נבנה בימיו
שאין ימיו בכלל הבנין כל אדם בפרט ג"כ צריך
לידע שכל מעשיו הם סיוע לבנין ביהם"ק וכפי מה
שמקבלים ע"ע עול מלכות שמים מסייעין לבנינם
שם דברים
הרצון
עשה
רצונו כרצונך שיעשה רצונך כרצונו, יש לפרש
כרצונך כפשוטו שיהוה המעשה כפי הרצון לא
בשקר כי באמת נמצא רצון טוב בלב כל איש ישראל
ומה שעושים יותר מהרצון אינו דבר של קיימא.
אך אם באמת עושה ככל רצונו אף אם הוא מעט יש
בו ברכה. וע"ז נאמר טוב מעט בכוונה והשכר
ע" שיעשה רצונך כרצונו כלומר כמו שקשה להיות
הרצון באדם בשלמות כמו המעשה כן קשה לתחתונים
לקבל השפעת השי"ת כפי רצונו ב"ה ולכן צריכה
ההשפעה להשתנות. אך הבר לבב שעושה כל מעשיו
כפי רצונו ממש משלם לו הקב"ה שעושה לו כל
צרכו כרצונו ית' פי' בלי השתנות כנ"ל. הרצון יכול
להתבטל לשמים בנקל יותר מהמעשה כי הוא גשמי
ולכן כשכל המעשים כפי הרצון ואין מתגברין עליו
הוא יכול אח"כ לתקן הכל ע"י ביטול רצונו לרצון
השי"ת. אך אם המעשים מתגברין על הרצון קשה
לבטלם שם בהעלותך
נשמות
ישראל
נשמות
בנ"י הם למעלה בקודש ונשתלחו בעוה"ז בכל אלה
המקומות להוציא הנ"ל מכל מקום השכינה שורה
בתוכם ובכחה יכולים להעלות כל אותם הדברים
כשהם בגלות הם בבחי' מקרה דיש בחי' סתים וגליא
כעין שחורה אני ונאוה כן א"א לגלות פנימיות
הגנוז בגלות אבל כשבא זמן גאולה נעשית אם
הבנים שמחה וכשנגאלים מעלין הכל אל השורש ונותנים
שבח גם על הגלות שרואין שהכל היה צורך גבוה
וכ"כ וראו בניו גבורתו שבחו והודו לשמו שבה
על הגאולה והודיה על הגלות שהיו מצטערים מקודם
וחשבו כי לרעתם הוא וכשנגאלו נותנים הודיה
גם על הגלות שם פסח
בכח
ישראל לעשוֹת נגד הטבע
ונקדשתי
בתוך בנ"י פי' עיקר הקדושה תוך בנ"י, דוקא זאת
הקדושה א"א להרגיש רק במסי"נ וגם להכניס
עצמו תוך כללות ישראל גם ע"י הביטול לכללות
ישראל יכולים למסי"נ כי הנהגת בנ"י למעלה
מן הטבע לכן בכח בנ"י לעשות נגד הטבע וממילא
הטבע מתבטל בעבורם שם אמור
הנסים
בל
המעשים והסיבות הכל עושה הקב"ה בעבור בני ישראל.
והאמת כי הנסים שנעשו לבנ"י הם ע"י הנסיונות
של האבות כי הקב"ה עושה הכל במדה וע"י שנמצא
בבנ"י מסירות נפש לצאת מן הטבע לקיים מצוותיו
כי כל נסיון הוא למעלה מהטבע עי"ז המשפט
לעשות להם נסים ולהתנהג עמהם שלא בדרך הטבע.
ובני ישראל אינם יכולים להתקיים בלי נסים,
וראיה לזה כי אין הקב"ה עושה נס בחנם רק ע"י
שאין יכולים להתקיים בלי נסים ונפלאות, כי
כל הטבע והשרים מתנגדים לנו ולכן הקדים
השי"ת לנסות את אבותינו. והנה ידיעת הקב"ה
הוא מראשית הדבר עד תכליתו כדכתיב כי ידעתיו
למען כו' יצוה בניו כו' הרי שע"י שתשאר צדקת
אברהם אע"ה לדורותיו, לכן ידע אותו המקום. ודבר
שאינו מתקיים עד עולם לא שייך בו לשון ידיעת
המקום ב"ה כדכתיב יודע ה' דרך צדיקים כו' ודרך
רשעים תאבד שאינו דבר המתקיים. וז"ש עתה ידעתי
כי ירא אלקים אתה פ"י' על ידי הנסיונות שעמד
בכולם ונעשה הכנה לנסים ונפלאות כמ"ש רז"ל מאכלת
שבני ישראל אוכלין מתן שכרה בו' לכן שייך
הלשון ידיעה עתה כי תתקיים יראתו ית' בבנ"י
לדורות עולם שם וירא
דרך
העבודה
והארץ
היתה תוהו כו' יהי אור ויבדל וגו' יש ללמוד דרך
כל עובד ה' שלא יפול לבו עליו מרוב עירבוב
הדעת שיש בהתחלת העבודה בכלל ובפרט כל דבר
ודבר, שכך צריך להיות בתחילה תוהו ובוהו אח"כ
כשמתגלה הארה אמיתית צריכים לראות להבדילו
ולהפרישו מכל תערובת דבר רע שם בראשית
אב
לישראל
הלא
תדעו כי שר וגדול נפל בישראל הארי שבחבורה
"אריה" שאג מי לא יירא? לב מי לא ידאג ומי
לא יחרד? חז"ל אמרו שבטים שמצאו מציאה ויחרדו
חרדה גדולה אנו שאבדנו על אחת כמה וכמה!
בפרט
בימינו אלה שחרב בא לעולם כשלשים אלף איש מבני
ישראל נמצאים בשדה המערכה במזרח הרחוק
אנשי צבא צעירים ובני המילואים אשר השאירו
בביתם אלמנות ויתומים מי ידאג להם ומי יתפלל
עליהם עתה? כידוע היטב לכל הנלוים אליו בחיים
חיותו של אדמו"ר זצוק"ל מגור כי לא שכח אותם
כל היום ולא פסק פומיה קדושה מלהתפלל עליהם.
אהה
נפלה עטרת ישראל ומפני הרעה המתחוללת כעת במחנה
ישראל הלא הוא ענוי הדין ועוות הדין והמורים
בתורה שלא כהלכה חרב באה לעולם נאסף הצדיק
ומפני שאדמו"ר זצוק"ל נתן אל ל בו ודאג יומם
ולילה על עם ישראל לכן נאסף הצדיק יסוד עולם
העמוד התיכון שהיה אב לישראל זכרון צדיקים והוא מספד מר מאת
אברהם יצחק דוובאס